לאורך שנים ראתה ממשלת ישראל את התפתחותו של נמל אילת כחיוני לפיתוחה של העיר אילת.
כבר בראשית שנות ה-50 החלו אוניות פוקדות את העיר, אך בהעדר מתקני עגינה מתאימים , נאלצו לפרוק את סחורותיהן בלב ים.
בשנת 1955 החלה הקמתו של הנמל הראשון ("הנמל הישן"),והוא שימש לימים כנמל הראשי של אילת במשך שנים ספורות בלבד.
במבצע קדש (1956) השתלטה ישראל לראשונה על מיצרי טיראן, ופתחה אותם לתנועת אוניות ישראליות לאסיה, לאפריקה ולמזרח הרחוק.בעקבות כך גדל היקף הפעילות והנמל הישן לטפל בכמות המטענים הגדולה העוברת בו.
בראשית שנות ה-60 הוחלט אפוא על בניית נמל חדש, מדרום לנמל הישן.
הנמל החדש נחנך בספטמבר 1965, אבל כבר ב-1967 הושבת כמעט כליל עם סגירת מיצרי טיראן ע"י שליט מצרים, נאצר.
סגירת המיצרים הטילה מצור ימי על ישראל והייתה אחת הסיבות לפריצת המלחמה. מייד לאחר הניצחון נכנסה בשערי הנמל האוניה הראשונה, "דולפין".